התערוכה 'מידותיו' מציגה רישומים והדפסים מקוריים של האמן האיטלקי־ישראלי לאו קונטיני למפרונטי (2020-1939). התערוכה מתמקדת ביצירות המשקפות את עיסוקו הראשון – פיזיקאי גרעין, וכן את דמותו כאמן חוקר, לומד ומחפש משמעות. ואכן בעבודותיו ניכרת ההקפדה על דיוק כמעט מדעי, לצד השפעה מהקלאסיקה של תולדות האמנות, כצפוי ממי שגדל באיטליה עד שנות ה־,60 טרם עלה ארצה. קונטיני היה אדם מאמין ובעל ידע תרבותי רחב וזיקה יהודית־ישראלית, ואלו באים לידי ביטוי בחופשיות בציוריו, בהדפסיו ובפרטי היודאיקה מעשה ידיו.

'מידה' היא מונח רב־משמעי שבמרכזה ההבנה של כמות וגודל בהתייחס הן למושגים פיזיים־קונקרטיים הן למושגים מופשטים כמו נפח וזמן, כפי שהם באים לידי ביטוי בביטויים 'קנה מידה', 'תלת־ממד' ו'מד חום'. אך לא פחות מכך 'מידה' היא רכיב בביטויים 'מידות טובות', 'מידה כנגד מידה' ועוד – המתייחסים לערכים כלל־אנושיים, לרגשות, לתכונות ואף לציוויים ביהדות ובדתות נוספות. בתחום האמנות, המדידה נדרשת כאשר רושמים, מציירים ומדפיסים; פרופורציות ופרספקטיבות, יחסי חומרים, עוצמתם ודלילותם של העופרת והצבעים, כמות החומצה בתצריבים, עובי וגודל הנייר – כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהחשיבה היצירתית בכלל ואצל קונטיני בפרט. בתערוכה מוצגים פריטים מדעיים, ביולוגיים ופיזיקליים מאוסף 'המעבדה' בקיבוץ נען על שם מ' פלמן. לצד בוכנות וסרגלים נמצאות מבחנות, זרעים וגולגלות של בעלי חיים – כל אלו היו חלק מחייו של קונטיני ושימשו השראה לתימות האמנותיות שלו. הטכניקות והנושאים המגוונים שחקר קונטיני מלמדים על אמן רבגוני ורב־תחומי בעל רגישות גבוהה המשלב בין מדע לרוח. הוא יצר בדו־ממד
ובתלת־ממד מיניאטורות וגם עבודות גדולות, צייר פריטים קטנים כמו בורג וגדולים כעיר שלמה, שעונים וגלגלי שיניים, שנתות ומספרים, ואהב לעסוק בהשתקפויות אנמורפיות של הדימויים שיצר על כוסות קידוש כסופות. בממד הרוחני ניכר העיסוק בסמלי יהדות מובהקים – כתונת הפסים, טלית, מגן דוד ופריטי קידוש – בד בבד עם ביטויים אינטימיים של אהבה ותשוקה בתחריטים ארוטיים. קונטיני לא חסך מעצמו את המוטיב 'ממנטו מורי' momento mori בציירו את דיוקנו העצמי אל מול גולגלתו כפי שדמיין אותה. הוא גם ניחן במידה של בדיחות הדעת, הומור וסרקסטיות, והביע זאת בסגנון סוריאליסטי למדי. נוכח ריבוי הנושאים והסגנונות של קונטיני, עוצבו מספר חדרים במוזיאון בניחוח של 'חדר פלאות' (Wunderkammer בגרמנית ו־ Cabinet de curiosités בצרפתית) בהשראת סלוני התרבות מהמאה ה־.16 חדר הפלאות היה חדר שנחשב ״מיקרו־קוסמוס או תיאטרון של העולם, תיאטרון זיכרון. חדר הפלאות הציג באופן סמלי את שליטת הפטרון בעולם באמצעות העתק מיקרוסקופי שלו בתוככי ביתו״1. לצד הדפסי האמן מוצגים בחדר ההדפסים גם הדפסיה של דפנה שרתיאל, כמחווה אמנותית לקונטיני. שרתיאל זכתה להכירו, המכבש שלו נמצא כיום בסדנתה בתל אביב, ובאופן סימבולי היא מנציחה בכך את עשייתו בתחום התחריט.

״אָרֶטֶה (ἀρετή ביוונית) הוא מונח המתייחס למידות הטובות וכן למצוינות מכל סוג שהוא״2. בעולם ההומרי, ארטה משלבת את מגוון היכולות והפוטנציאל של האדם על מנת להשפיע כפרט על העולם שהוא חי בו. אפשר לייחס מושג זה לקונטיני בשל סגולותיו והשפעתו כאדם וכאמן. יצירותיו וחלק מעזבונו נוספו לאחרונה לאוסף מוזיאון יהדות איטליה ע"ש ש. א. נכון, והם מנכיחים את אמנותו בהקשר היהודי, הישראלי והאיטלקי, ואת אישיותו רבת־הפעלים.

התערוכה בתמיכת ארגון ידידי בית איטליה, יפו

שאילות באדיבות "המעבדה" ע"ש מ. פלמן בקיבוץ נען, דפנה שרתיאל ומשפחת קונטיני.

אוצרת: יעל סונינו לוי

עיצוב גרפי: אילנית כהן פרידמן

הפקה: סטודיו קצצת אחרת

צוות טכני: ראול פרסרד וניצן